Structure and Content

  שפה שפת המקרא (א), שפת הקורבנות לרמב"ם, היסטורי בזמן שפת המקרא (ב), פרשת ואתחנן (אז יבדיל משה), היסטורי בזמן סיכום, עמדה רב לשוני (There is a lecture at Bar Ilan on distance between languages - not exactly related) כמה מחשבות על המורה נבוכים... תקשורת בין בורא לנברא -- מחשבות לראש השנה תשע"ו הקשר של שפה מגדיר הלכה -=-= שפת החירות - נחלה מול ירושה אני לומד, בעולם מלא, כאשר קיים בן ובת, יש משפחה, והבת נוחלת, אבל כאשר אין בן, המשפחה התפרקה, ונשאר בת עם כח לרשת שפת חירות (2) -- אחיך, עמיתך, רעיך ונוכרי, בנושא של הונאה ונשך אחיך מגדיר מערכת יחסים ערכית, משפחתית . הונאה יש בה הסכם בין שתי הצדדים, ולכן לנוכרי, כאשר המדד היא מדד יעילות, utility, קיים מקום להתיר.  אבל כאשר המדד היא מדד משפחתי ערכי בין אחים אין מקום להתיר אפילו עם הסכמת שתי הצדדים שפת החירות - מולך מול ע"ז -- העלה מול העברה של ילדים והעברה היא ברית, כלומר האב נוטש את אחריותו כלפי בנו, ומעבירו לאחר.  ברית אש, אולי מסמל את בריאת העולם נראה לי מהגמרא בסנהדרין שהעברה היא העברת סמכות, והעלה היא הקדשה יעוד, קצת ההפך. ...

ציבור או קביעת זמן בקורבן -- העברת דרגה (כלל) או גורם חיצוני (זמן) אני חושב על זהות כהן, כיחיד כשליח ציבור כציבור ציבור המלך המשך - ציבור, יחיד, מלך מסכת חולין - להשתתף במעגל החיים - חיות שילוח הקן מביא את האדם המצווה לתוך הדיון, לא רק שהוא מפרק את קן, אלא הוא לוקח חלק מהחיות של השדה, המרחבי הבניה חברתית האם מדינה יהודית צריכה לממן אוטובוס בשבת בתל אביב או לאסור או לעמוד בצד ולא להתערב? אפשר לחשוב על השיח בין שש השיטות שהזכרת, ׳שבת היא הבניה חברתית - בנויה לחברה של פולין, גטו, שלא הלכו רחוק, אבל היום שבת בחברה התל אביבית היא ללכת לים, ואוטובוס היא מכשיר מצווה לקיום השבת׳. או: ׳שבת היא הבניה חברתית חשובה, יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמר על ישראל, ולכן חייבין לשמר אותה כפי שהייתה׳. או: ׳שבת מוגדרת בכל קהילה בדרכה, ולכן בתל אביב ינהגו כמנהגם, ובירושלים ינהגו במנהגם׳ הדיון בתוספת ציר הסקאלות נראה אחרת, האם שבת היא בסקאלה הפרטית או החברתית? בסקאלה של קהילות או לאומית? למשל נראה לי שאיסור מלאכה הם בסקאלה הפרטית (כהן בבית המקדש העובד בסקאלה הלאומית אינו משמר מאיסור מלאכות שבת), ומצוות תחו...

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2015/06/blog-post_18.html אני ואנוכי -- זהות עצמאית uncertainty vs complexity אי-וודאות מול מורכבות מי אני ( פרק שני בקידושין) ביצה שנולדה, חג הפסח מול חג המצות עכשיו אני חושב, כאשר אני מכין לשבת ויום טוב, אפשר לומר שאני מכין פעולות, חפצים, או אפשר לומר שאני מכין את עצמי. כאשר אני אוכל מצה, אפשר לומר שאני חוגג חג המצות או אפשר לומר שאני חוגג חג הפסח, בקום עשה כנגד הלאו.  איזה אני עושה תלוי ב mindset, הזהות שלי. התשב״ץ - במערכת בלתי מפוקחת הרב אמר: המטרה של ההלכה היא לא לפתור את בעיית הבתי זיקוק, אלא להפוך את האנשים לאנשים טובים יותר ואני חושב על השינוי שנרקם עם בניית המדינה, כאשר האדם הפרטי הוא גם אזרח מדינה יהודית, ויש לו זהות לאומית.  אז להפוך לאנשים טובים יותר, כולל להפוך לאזרחים טובים יותר, ולפתור את בעיית הבתי זיקוק? ספרדי - אשכנזי - דיון בעל המשמעות -- פעולה ציבורית או פרטית - חייב באחריות או לא כל הדוגמאות האלו אני רואה כהזדמנות ללמוד, על ע...

  קורבנות - מקום המקדש קורבנות הם מערכת הבונה רגישות לאחדות. מקום המקדש היא ׳המקום׳, בגדר הוא מקומו של עולם, המקום הגבוהה אשר אחדותו מלאה.   יצירת מקום לאומי אני חושב על זבחים, קדושת מקום הלאומי והיכולת להביא קורבן פרטי בבמה. אני מדבר על עצם מקום הגבוהה מקנה שם, ואותה שם יורד למקום נמוך, כאשר המקום נמוך הופכת היא לעליון במערכת. קדושה הבאה מהקהל ועכשיו נראה לי שקורבן ציבור אין בה הקדשה של הציבור, אלא משהו אחר יש מימד של קדושה שבאה מתוך הקהל, כמו שיחיד מוסיף ערך למערכת מבחוץ על ידי נפשו היחודית, כך הקהל מוסיף קדושה ממערכת חיצונית. זבחים דף ב׳ -- גמרא זבחים דף ב ע״ב נראה לי, הקידוש מוסיף דבר חיצוני לחפץ, העבודה מוסיף את החפץ לאדם ואז ההוויה היא חיבור שלושתן, חפץ מוקדש בכוח האדם, שאור חוזר אל האדם ומביא לידי הוויה זבחים דף ב׳ ג׳ ע״א -- המשך ההקדשה או פעולות מופשטות  עבודה במקדש אינה כשאר פעולות מעשיות, אלא היא גם נמצאת בעולם הבריאה, עולם מופשט, ולכן סתם כשר, תנאי בית דין הוא שהאדם לא יתן התגשמות מעשית לפעולותיו בעבודת המקדש! זבחים - דף ג׳ ד׳ - מינה מחריב ביה -- שיטת רבי ...

  נדרים מסכת נדרים דף ב׳ מהפתיחה אני לומד על ההבדל בכלי שנבנה על בסיס פעולות, לבין שינוי זהות (כמו נזיר), מסכת נדרים דף ה׳ [חשבתי הבוקר, אולי נדר דווקא מגשם את העולם, כלומר יש כל מיני רחשי לב, וכמו קורבנות הם נמצאים באוויר, ברוחו של אדם, ובמקום לקחת חפץ ולהקדיש על ידי נדר, במקום לנסות לקדש את החול, יש בנדר מאמץ לגשם את הרוח, לתת שם ומקום חיצוני לאדם לרחשי ליבו. אם לא קיימת ׳יד׳, כלומר אם חייבים להגדיר את הקדשה במדיוק ולא קיימת יד, אז יחסית קשה לגשם את הרוח, קורבנות יש להם יד, וחסית קל לגשם אותם, יש תהליך ברור שמחבר בין רצון האדם להביא קורבן לרצונו, ומחבר את רצונו לדבר גשמי חיצוני לאדם, הבהמה.  אבל נדר פשוט, אין יד, ״ש''מ בעינן ידים מוכיחות״ לשמואל פשוט שנדר יחסית קשה, רבא כשיטת שמואל, שניהם עולם המעשה, מחפשים דיוק בדברים כדי ליצור זיקה חזקה בין הרוח לבין החומר.  ואילו אביי, כבר מחבר בין שניהם, יותר קל אפילו בנדר לחבר בין הרוח לחומר.] נדרים - דף ז ע״ב - ח׳ [יש באזכרת שם ה׳ ניסוי לגשם את הרוח, אבל לגשם דבר שלא ניתן לגישום, ולכן זה עומד בניגוד גמור לנדר (אע״פ שזה נראה דומה, ...