נדרים ונזיר

 

נדרים

מסכת נדרים דף ב׳

מהפתיחה אני לומד על ההבדל בכלי שנבנה על בסיס פעולות, לבין שינוי זהות (כמו נזיר),

מסכת נדרים דף ה׳

[חשבתי הבוקר, אולי נדר דווקא מגשם את העולם, כלומר יש כל מיני רחשי לב, וכמו קורבנות הם נמצאים באוויר, ברוחו של אדם, ובמקום לקחת חפץ ולהקדיש על ידי נדר, במקום לנסות לקדש את החול, יש בנדר מאמץ לגשם את הרוח, לתת שם ומקום חיצוני לאדם לרחשי ליבו.

אם לא קיימת ׳יד׳, כלומר אם חייבים להגדיר את הקדשה במדיוק ולא קיימת יד, אז יחסית קשה לגשם את הרוח, קורבנות יש להם יד, וחסית קל לגשם אותם, יש תהליך ברור שמחבר בין רצון האדם להביא קורבן לרצונו, ומחבר את רצונו לדבר גשמי חיצוני לאדם, הבהמה.  אבל נדר פשוט, אין יד, ״ש''מ בעינן ידים מוכיחות״ לשמואל פשוט שנדר יחסית קשה, רבא כשיטת שמואל, שניהם עולם המעשה, מחפשים דיוק בדברים כדי ליצור זיקה חזקה בין הרוח לבין החומר.  ואילו אביי, כבר מחבר בין שניהם, יותר קל אפילו בנדר לחבר בין הרוח לחומר.]

נדרים - דף ז ע״ב - ח׳

[יש באזכרת שם ה׳ ניסוי לגשם את הרוח, אבל לגשם דבר שלא ניתן לגישום, ולכן זה עומד בניגוד גמור לנדר (אע״פ שזה נראה דומה, הזכרת שם ה׳ גם נראה כמו נדר, מזרז את האדם, מחשיב את הדיבור)

ואולי זה הבעיה בנידוי, משמתנא מינך, יש ניסוי לגשם את היהדות, מי הוא יהודי, ומי שמנודה לא יהודי, וכפי ששמעתי מהרב ררפפורט לאחרונה, אין לנו דרך לענות על השאלה מי הוא יהודי

I just finished reading 'the many lives of stephen leeds, Brandon Sanderson' this idea came from there

]

נדרים - דף ט׳

[חשבתי לעצמי, שנדר רשעים, בהגדר לגשם את הקודש היא מעשה רע, כלומר נדר היא פעולה שעושה רשע ולכן נדר רשעים נדר.  הסיבה שזה רע משום שגישום הקודש היא הפרה של קדושת מקומות, עירבוב בין סקאלות שונות]

נדרים דף י״ב י״ג

[אני מבין שקיימת שתי אנרגיות, פעם קראתי להם כך: (אנרגיית אצילות מביאה בריאה,) יצירה היא האנרגיה שמביא לידי עשיה, יצירה היא אנרגיה מכני, סיבה ומסובב, ועשיה היא הפעולה, עבודה, עם האנרגיה הזאת.  וכך נראה לי שקדושת בכור, היא באה ממקום אחר, נכון שהתוצר היא חפץ אסור, אבל נדרים מצריך אנרגיה שמביא לידי איסור ולא האיסור עצמה.  ואולי לפני זריקת דם קיימת פוטנציאל (של היתר) וזה אנחנו מחפשים, מקרים של אנרגיה, פוטנציאל, ולא של תוצר.

כלומר, לשיטתי, ההתגשמות של קודש בחולין שקורא בנדר, היא לא יצירת האיסור, היא יכולת יצירת האיסור.  אני מרגיש יותר טוב.  כלומר אין יכולת באמת לגשם קודש במעשה (אין דרך לגשם את עולם הבריאה בעולם המעשה) אבל אולי יש דרך לגשם את עולם הבריאה בעולם היצירה, או אפשר שיש דרך לראות האנרגיה הנמצאת בעולם המעשה ביטוי לגישום של עולם הבריאה.

נדרים דף כ׳

[אולי הכוונה, שהנודר, חי בעולם פרטי שלו, יש לו שפה פרטית, אין זה נדר משום שאין זה שפה חברתית.  לכן לא מתקשרים עם הנודר, ואם בית דין מתקשר איתו אז בית דין מנודה גם]

פרק שלישי - ארבעה נדרים

רבי יהודה נשיאה, חריפה ותקיפה, נדר היא הפלאה, ואני מבין שארבעת הנדרים שהתירו אין בהם הפלאה, ולכן התירו מלשון, אין הם נדרים בכלל.  לעומת זו, רבא אומר שנדר היא אמירה חדה על מציאות קיימת, החפץ או האדם הזה עכשיו מתקדש, ואילו ארבעת הנדרים הם בגדר שפה מתהווה, אמירות עתידות שמבטות רצון, ולא שינוי על בסיס ידע העבר

נדרים כ״ד - אף הרוצה להדיר את חבירו

פתיחת הסוגיא, כאשר אני מייצר תבנית עצמית מראש השנה, אם חברו יודע מזה זה רק מעיד עד כמה אי אפשר ליצור מערכת עצמאית שישפעה על הנודר לצאת מעצמו.  צריך שחברו ידע ויעזור למאמץ]

נדרים - כה, כו, כז

 אדעתא דידן, על דעתינו ועל דעת בית דין ,  על דעתי ועל דעת המקום, אדעתא דנפשיה

פרק רביעי - אין בין המודר

[אני שמעתי הרחבה, לשיטתי נדרים מהווים כלי לביטוי של זהות, כל זהות בדרגה שלו, במקומו, עם למשל אני נודר מול אישתי, מדובר על מקום ביתי, אבל המודר הנאה מדבר על זהות רחבה מאוד, הנאה היא כלי קבלה בסיסי אנושי, אוניברסלי, נדר במקום גבוהה כל כך, מצד אחד אין לה משמעות ערכית, זה כמו לנדור שאני בן אדם, בן אנוש, אי אפשר להחצין את הזהות הזאת ולבודד אותה...]

נזיר

פרק ראשון - כל כינויי נזירות

[יש הד של ׳כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין׳, אדם רואה משהו ומתיחס לראיה, מעניין לשיטתי לימדה לא קורה בזמן תצפית הראיה החדשה, יש רק זכרון של התצפית, למידה קורה אחר כך בזמן דחיסה ומסירת מידע.  ולכן האומר אהא, אין פה למידה, יש תגובה לגירוי חיצוני, לא קשור למערכת יחסים הבנויה על בסיס דעת] 

[נשמע אמירה בניגוד לנדרים - שנדרי רשע, והמקיים מקריב קורבן על במה, פה הנזיר לאו חוטא אלא הוא טהור, וזה מתחבר להערה שלי למעלה, נדר יש בה דיון במערכת יחסים שנבנה עם דעת, נזירות אין שיח ודיון, אין מקום להפר (אולי) יש תגובה לגירוי]

נזיר - דף ג -

[אולי המחלוקת, ריש לקיש סובר שיש למידה בנזירות ודעת, סמיכות מביא לידי למידה, הקשר והשווה בין דברים, ואילו רבי יוחנן סובר שמילה אחת מספיק משום שמדובר שנזיר עובר לפניו, יש גירוי ותגובה לגירוי]

מי איכא למ''ד לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה 

[כלומר עיקר החידוש של הסוגיא היא לריש לקיש לרבנן, נזירות אין בהם סמיכות, למידה, דעת. ורבי מאיר לשיטתו (לשיטתי) שקיים רצף בזמן וסמיכות אפילו בנזיר ולא רק תופעה של ראיה נקודיתית]

נזיר - דף ד - ב - נזירות כתופעה (מעשה) או למידה (שינוי האדם, קירוב נפשות)

[אני לומד בכיוון של תופעה ומעשה, ולא למידה, צריך פירוט, כנזיר העובר לפניו.  ואולי משום נזיר שמשון שונה, ולא סתם נזיר]

פרק שני - הריני נזיר

[בפרק הקודם ראינו שנזיר היא זהות, וצריכים לקבל את כל הזהות -- אני דומה לשמשון או שמואל כאדם עם יעוד, ופה נראה ההפך, רבי יהודה מסביר לב״ש שנזיר היא נדר ממש כמו קורבן, והגמרא מחזירה אותנו לההבדל בין נדר לנזיר בצורה חזקה - ׳אלא...אמר הריני נזיר הוה ליה נזיר׳. -- נזירות היא הויה, ואז השאלה מה מקומה של החפצים...אבל אז שוה הגמרא חוזרת לכיוון דמיון לקורבן - עדשים למנחה דומה לגרוגרת לנזיר - אולי,  אולי לא, אולי עדשים למנחה אינם שייכים כלל, וגם גרוגרת לנזיר אין משמעות, העיקר היא ׳הריני נזיר׳. -- מושג ׳אין נודרים כך׳] 

דף כ - א - נזיר

ופשט, אולי, נזיר קדושת זהות, ובחוץ לארץ אין זהות.  ויוצא לבית שמאי הסבורים הויית נזיר ולא פעולות נזיר, שקיימת נזירות חוץ לארץ, וקיימת נזירות ארץ ישראל, שתי סוגי נזירות.  והנזר בחוץ לארץ (מעניין לא נדר נזירות אלא נזר נזירות) נהיה נזיר של חוץ לארץ, כאשר הוא עולה לארץ אין הוא אותה אדם, אז אין קשר בין האדם ההיא לאדם הזו, ולכן נזירות שלושים יום כסתם קנס.  ואילו בית הילל רואים אותו אותה אדם, ברמה של פעילות, מעשים, ולכן כאשר עולה לארץ הרשימו של האדם ההוא נשאר.

לשיטתי, טומאת חוץ לארץ, מתחילה כאשר ה׳ יוצא מארץ מצרים, ומת כל בכור, אין קדושת ראשית, אין מערכת פתוחה המאפשרת בחירה חופשית....

[נראה שרבי שמעון לשיטתו, עולם המעשה, והריני כמותיך במעשים בשונה מ׳ואני׳ זהותי כמו זהות שלך, הבעל מיפר לאישתו, ומשום שזהות ׳אישתו׳ ׳ובעל׳ אינו יכולה להתפיס בהם, רק זהות ׳נזירה׳ היא נשארת נזירה.  אבל ׳הריני כמותיך׳ במעשים, מעשה נזירות מעיקרה נגמרו.  זהות דבר דינמי הולך ומתפתח והבעל חלק מהזהות המתפתח]