נושא שבת, מלכות, מלחמה, תהליכים לאומיים
ציבור או קביעת זמן בקורבן -- העברת דרגה (כלל) או גורם חיצוני (זמן)
מסכת חולין - להשתתף במעגל החיים - חיות
שילוח הקן מביא את האדם המצווה לתוך הדיון, לא רק שהוא מפרק את קן, אלא הוא לוקח חלק מהחיות של השדה, המרחבי
שילוח הקן מביא את האדם המצווה לתוך הדיון, לא רק שהוא מפרק את קן, אלא הוא לוקח חלק מהחיות של השדה, המרחבי
הבניה חברתית
האם מדינה יהודית צריכה לממן אוטובוס בשבת בתל אביב או לאסור או לעמוד בצד ולא להתערב?
אפשר לחשוב על השיח בין שש השיטות שהזכרת, ׳שבת היא הבניה חברתית - בנויה לחברה של פולין, גטו, שלא הלכו רחוק, אבל היום שבת בחברה התל אביבית היא ללכת לים, ואוטובוס היא מכשיר מצווה לקיום השבת׳. או: ׳שבת היא הבניה חברתית חשובה, יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמר על ישראל, ולכן חייבין לשמר אותה כפי שהייתה׳. או: ׳שבת מוגדרת בכל קהילה בדרכה, ולכן בתל אביב ינהגו כמנהגם, ובירושלים ינהגו במנהגם׳
הדיון בתוספת ציר הסקאלות נראה אחרת, האם שבת היא בסקאלה הפרטית או החברתית? בסקאלה של קהילות או לאומית? למשל נראה לי שאיסור מלאכה הם בסקאלה הפרטית (כהן בבית המקדש העובד בסקאלה הלאומית אינו משמר מאיסור מלאכות שבת), ומצוות תחומים ועירובין בכלל הם מצוות בסקאלה הקהילתית ואפילו יש האומרים לאומית. ולכן אני הייתי פוסק שבתל אביב אין צורך לאכוף איסורי מלאכה במרחב הפרטי, אבל במרחב הציבורי כגון רחובות בין עירוניות קיימות ערכי שבת שמדינת ישראל צריכה לאכוף (כגון עירובין).
האם מדינה יהודית צריכה לממן אוטובוס בשבת בתל אביב או לאסור או לעמוד בצד ולא להתערב?
אפשר לחשוב על השיח בין שש השיטות שהזכרת, ׳שבת היא הבניה חברתית - בנויה לחברה של פולין, גטו, שלא הלכו רחוק, אבל היום שבת בחברה התל אביבית היא ללכת לים, ואוטובוס היא מכשיר מצווה לקיום השבת׳. או: ׳שבת היא הבניה חברתית חשובה, יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמר על ישראל, ולכן חייבין לשמר אותה כפי שהייתה׳. או: ׳שבת מוגדרת בכל קהילה בדרכה, ולכן בתל אביב ינהגו כמנהגם, ובירושלים ינהגו במנהגם׳
הדיון בתוספת ציר הסקאלות נראה אחרת, האם שבת היא בסקאלה הפרטית או החברתית? בסקאלה של קהילות או לאומית? למשל נראה לי שאיסור מלאכה הם בסקאלה הפרטית (כהן בבית המקדש העובד בסקאלה הלאומית אינו משמר מאיסור מלאכות שבת), ומצוות תחומים ועירובין בכלל הם מצוות בסקאלה הקהילתית ואפילו יש האומרים לאומית. ולכן אני הייתי פוסק שבתל אביב אין צורך לאכוף איסורי מלאכה במרחב הפרטי, אבל במרחב הציבורי כגון רחובות בין עירוניות קיימות ערכי שבת שמדינת ישראל צריכה לאכוף (כגון עירובין).
דרגות הנבואה - מורה נבוכים חלק שני פרקים מ״ה
[אני אוהב את העובדה שמדובר על מעשה כללי, לציבור, מעשה טוב גדול! גדול בסקאלה לאו דווקא מעשה עם הרבה תוצר]
יא * מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין
כאשר יש ׳אנס׳ או ׳מלכי עכו״ם׳ כבר בטלה תודעה הלאומי, ולכן אינו חייב בשביעית
הבדל בין חילוק גברא חפצא לבין זהויות שונות
[אני אוהב את העובדה שמדובר על מעשה כללי, לציבור, מעשה טוב גדול! גדול בסקאלה לאו דווקא מעשה עם הרבה תוצר]
שמיטה - נושא לאומי
שמיטה -- רמב״ם פרק א׳יא * מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין
כאשר יש ׳אנס׳ או ׳מלכי עכו״ם׳ כבר בטלה תודעה הלאומי, ולכן אינו חייב בשביעית
הבדל בין חילוק גברא חפצא לבין זהויות שונות
שמיטה -- רמב״ם פרק ג׳
וכן שביעית באה עם הלאום, והערבות, וביטוי לזה היא מראית עין, לא שאני מפחד מה יאומרו השכנים, אלא השכנים כבר לא יתחברו אלי משום שלא יבינו אותי. הם רואים משהו ומפרשים אותה אחרת ממני משום שאנו חיים בשני ספירות שונות
וכן שביעית באה עם הלאום, והערבות, וביטוי לזה היא מראית עין, לא שאני מפחד מה יאומרו השכנים, אלא השכנים כבר לא יתחברו אלי משום שלא יבינו אותי. הם רואים משהו ומפרשים אותה אחרת ממני משום שאנו חיים בשני ספירות שונות
שמיטה פרק ד׳
נראה שמצוות שביתה בפרק א׳ מדבר על פעולות, מלאכה ותוצרים, ואילו עכשיו מדובר על השמטה, שמיטה, ויש בה קשר לבעלות, ורשות, שליטה, וביאת הארץ
נראה שמצוות שביתה בפרק א׳ מדבר על פעולות, מלאכה ותוצרים, ואילו עכשיו מדובר על השמטה, שמיטה, ויש בה קשר לבעלות, ורשות, שליטה, וביאת הארץ
שמיטה, תרומות -- קדושת הארץ וחיוב מדאורייתא
נראה לי שקדושת הארץ לעניין חיוב מצוות על הפרט, וקדושת הארץ לעניין חיוב על הכלל שונה. ולכן יש שתי שלבים ברמב״ם, יש מצות מהתורה בארץ ישראל (הל׳ תרומות הלכה א׳), ויש מצות התלויות בלאום,
רמב״ם הל׳ תרומה, יובל, ערי חומה -- (דין מעשר כדין תרומה?)
ולשיטתי, שמיטה דין בלאום...מעשר דין בקנין פרטי...יובל דין בישוב (והייתה ישוב -- בטלו השבטים, אבל בימי עזרא כשבאו מחדש הייתה ישוב לפי חלוקה חדשה)...תרומה דין בכיבוש הארץ...
נראה לי שקדושת הארץ לעניין חיוב מצוות על הפרט, וקדושת הארץ לעניין חיוב על הכלל שונה. ולכן יש שתי שלבים ברמב״ם, יש מצות מהתורה בארץ ישראל (הל׳ תרומות הלכה א׳), ויש מצות התלויות בלאום,
רמב״ם הל׳ תרומה, יובל, ערי חומה -- (דין מעשר כדין תרומה?)
ולשיטתי, שמיטה דין בלאום...מעשר דין בקנין פרטי...יובל דין בישוב (והייתה ישוב -- בטלו השבטים, אבל בימי עזרא כשבאו מחדש הייתה ישוב לפי חלוקה חדשה)...תרומה דין בכיבוש הארץ...
שמיטה ויובל - רב חיים - רב ליכטנשטיין
לשיטת הראב״ד בביאה שלישית יהיה סדר חדש והגדרה חדשה של ׳כל יושביה עליה׳, ישוב כתקונם
]אני חושב שהגדרת ׳קודש׳ וראה דיני במה מול מקדש פרק י״ג זבחים, מקום קדוש או הפרדה על יד הקדשה, היא מרכיב גדול בשיטות, ולכן הרב חיים הרואה ׳קדושה כהפרדה׳ לומד אחרת...אבל צריך עיון, כל יושביה עליה מחיל קדושה או מיצרת מקום..חלות שם ויצירת מקום דומים או זהים?
לשיטת הראב״ד בביאה שלישית יהיה סדר חדש והגדרה חדשה של ׳כל יושביה עליה׳, ישוב כתקונם
]אני חושב שהגדרת ׳קודש׳ וראה דיני במה מול מקדש פרק י״ג זבחים, מקום קדוש או הפרדה על יד הקדשה, היא מרכיב גדול בשיטות, ולכן הרב חיים הרואה ׳קדושה כהפרדה׳ לומד אחרת...אבל צריך עיון, כל יושביה עליה מחיל קדושה או מיצרת מקום..חלות שם ויצירת מקום דומים או זהים?
כי תבואו -- והיה בבואכם -- החץ הסמיוטי
לכן נראה לי שיובל באה להקנות רגש ללאומיות
[ושמיטה מחזיר לעולם המעשה, ולא כשבת[??
לכן נראה לי שיובל באה להקנות רגש ללאומיות
[ושמיטה מחזיר לעולם המעשה, ולא כשבת[??
שמיטה, תוצר ולא בריאה
ואולי קצת קשה מדין מלאכה שאינה צריכה לגופה לרבי שמעון פטור, כלומר תוצר מלאכה היא המחייב, אשפר להסביר ש׳חלות שם׳ מלאכה רק חלה כאשר יש תוצר, אבל התוצר אינה המחייב אלא היצריה החדשה, המחשבת במלאכה.
ואולי קצת קשה מדין מלאכה שאינה צריכה לגופה לרבי שמעון פטור, כלומר תוצר מלאכה היא המחייב, אשפר להסביר ש׳חלות שם׳ מלאכה רק חלה כאשר יש תוצר, אבל התוצר אינה המחייב אלא היצריה החדשה, המחשבת במלאכה.
מה ההבדל בין חילוק גברא חפצא, חיוב קיום מול חילוק המחייב בסקאלות שונות
חשבתי קצת בשבת פרשת שמות, המחייב מגדיר את הזהות שמגדיר את המסר
חשבתי קצת בשבת פרשת שמות, המחייב מגדיר את הזהות שמגדיר את המסר
מצוות התלוייות בארץ - המשגה לישות ציבורית בהלכה
לשיטתי האמירה פשוטה - הנה לרבים מותר - איסור שביעית היא מצוה התלויה בארץ, איבוד שביעית אינה כן, היא איסור פרטי ולכן לכלל מותר
לשיטתי האמירה פשוטה - הנה לרבים מותר - איסור שביעית היא מצוה התלויה בארץ, איבוד שביעית אינה כן, היא איסור פרטי ולכן לכלל מותר
אין צרין על עיר לפני שבת
איסור מלאכה היא פרטית - ׳לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך...׳ - מצוות עשה של קדושת היום היא כללית - ׳זכור׳
מפרק את הקן, פעולה של פקידה, זה מידת דין, זה הגדרת ה׳רע׳ פירוק כלל שמאוחד. אלא שמכיוון שהציפור שייך כעת לשתי קבוצות, קבוצות האדם בזמן ומקום (מקריות) וקבוצת הקן, ציפור ואפרוחים, אין זה נקרא רע אלא בחירת זהות...
אז אני לומד שריבית קיימית דווקא בעולם מפורד, שאני מתייחס לאחי כנפרד ממני, ואז יש שני פרטים ואין דרך ליצור תוספת, רק נשאר דרך של משא ומתן, ומשחק סכום אפס
יומא פ״ו
אבל עם זה כללי, אפשר לומר שיש חיוב הרחקה, לא ברור על מי להתרחק. האם הוירוס היא ׳נפיש היזק ושימוש קבוע ברשות הרבים?
....
מה קורה אם אדם בכל זאת העביר ויורס קטלני, איזו כפרה הוא צריך? נראה שהוא צריך יום כיפור, שינוי באישיות, להיות חלק מהכלל.
חובת - לא תעמוד על דם רעך
לי נראה פשוט שאין חיוב ׳לא תעמוד על דם רעך׳ עד שלא ׳רואה׳, אבל אם שמע שחברו בסכנה אין חיוב
נראה לי מהדמיון לעדות, ומצות ׳לא הגיד ונשא עונו׳ שרק כאשר מבקשים ממנו להעיד, כלומר אינו חייב לבוא להעיד מעצמו, וכן לא תעמוד על דם רעך, רק כאשר קיימת חיישה, ראיה או שמיעה, מתחיל החיוב, אבל אם אני יושב בבית אני לא צריך לחפש אנשים בסכנה
כלומר כאשר אני מזהה את עצמי עם האומה המקבל את התורה במעמד הר סיני, אני כחלק מהציבור חייב לשמור את עצמי מלהינזק. אפילו נזק שכלי. ואפשר כיחיד אין לי חובה כזו, לשמור על עצמי בעולמי הפרטי
יומא - איגרת התניא
נמצאנו למדים שאמנם אין כפרה בלא תשובה, אך עצם החיבור לכלל ישראל הרי הוא כתשובה. בלשון הראי"ה (אורות התשובה יז, ב):
"הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה".
[נראה לי שהגרי״ד סובר שסוג הכפרה ליחיד דומה, כלומר יחיד שחטאה, ומתכפר על ידי השעיר המשתלח, זה כמו יחיד שעשה תשובה...ועוד הגרי״ד אומר שצריך אמונה בכנסת ישראל, ואין פעולה לחיבור לאומה, אלא רק אמונה שכנסת ישראל קיימת, נצח ישראל. ולכן הגרי״ד ממשיך ואומר שהוא כועס על יהודי ארץ ישראל האומרים שאין קיום ליהדות הגלות (בארה״ב), שאמירה זו לטעמו של הגרי״ד מעיד על חוסר אמונה בכנסת ישראל]
נזקי שכנים
נזקי אש
שני המימדים מצד אחד רב אשי גרמא בניזיקין פטור ומצד שני רב יצחק נפחא אשו משום חציו
... קיימות בחינות שונות,..., ואיסור שביתה על הארץ, הארץ שובתת. ואז היא מנסה לראות את היחס בין שתי הבחינות האלו, מתי כל אחד חל. למשל גוי שעובד אדמה יהודית, יהודי שעובד אדמה שאינה שלו, וכדומה...
אני רואה את ההיררכיה, הזהות של האדם מביאה אותו למקום שחל עליו מצווה. אפשר לומר שקדושת האדם הנוצרת מעלה אותו למקום גבוהה ושם חל עליו מצוות. קדושת כהן מחייב מצוות, למשל איסורי עריות שונות, לא ליטמא, לעבוד במקדש. כהן שיש לו מום, אין קדושה זמנית...
כל הדוגמאות, אם נוצרה חיוב חיצוני בעולם שטוחה אני חייב להבין איך היא מתמודדת עם חיובים אחרים, אבל עם נוצר זהות חדש לאדם, העולם החיצוני אינו במחלוקת...
האם סופר יכול למנוע כניסה של תושב?
אז הסופר לא רק שאינו רשאי לעצור כניסה אלא חייב לתחזק את הכניסה
ניצוצות - קיימות, דאגה לפרנסה -- הל׳ ע״ז י״א י״ב
והגמרא הזאת נראה פשוט מחזק את האמירה שקיימות במרחב הפרטי שונה והיא דנה במעשי, וכמותי, במשאבים לעומת המשך הגמרא הדנה במרחב הציבורי ושם אין מדד לסיבתיות למשאבים.
פעולה ציבורית או פרטית - חייב באחריות או לא - המציל את חברו בממון חברו, חייב
והשאלה היא כאשר אני פועל כישות ובזהות חברתית (דוד המלך הוא דוגמא קיצונית, אבל כל פועלת ציבור) אין מקום לחייב ממון. אז השאלה היא כאשר הצלתי מישהו בממון של אחרים, האם פעלתי כישות ציבורית או פרטית.
כבוד מלך וכבוד העם
יש מעשים שפוקדים את העם, המנחיכים את הפרט, אף על פי שהם מעשי העם
איסור מלאכה היא פרטית - ׳לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך...׳ - מצוות עשה של קדושת היום היא כללית - ׳זכור׳
מפרק את הקן, פעולה של פקידה, זה מידת דין, זה הגדרת ה׳רע׳ פירוק כלל שמאוחד. אלא שמכיוון שהציפור שייך כעת לשתי קבוצות, קבוצות האדם בזמן ומקום (מקריות) וקבוצת הקן, ציפור ואפרוחים, אין זה נקרא רע אלא בחירת זהות...
נזק בזהות כללי
רבית ונשך - בבא מציעא ס״באז אני לומד שריבית קיימית דווקא בעולם מפורד, שאני מתייחס לאחי כנפרד ממני, ואז יש שני פרטים ואין דרך ליצור תוספת, רק נשאר דרך של משא ומתן, ומשחק סכום אפס
יומא פ״ו
אבל עם זה כללי, אפשר לומר שיש חיוב הרחקה, לא ברור על מי להתרחק. האם הוירוס היא ׳נפיש היזק ושימוש קבוע ברשות הרבים?
....
מה קורה אם אדם בכל זאת העביר ויורס קטלני, איזו כפרה הוא צריך? נראה שהוא צריך יום כיפור, שינוי באישיות, להיות חלק מהכלל.
חובת - לא תעמוד על דם רעך
לי נראה פשוט שאין חיוב ׳לא תעמוד על דם רעך׳ עד שלא ׳רואה׳, אבל אם שמע שחברו בסכנה אין חיוב
נראה לי מהדמיון לעדות, ומצות ׳לא הגיד ונשא עונו׳ שרק כאשר מבקשים ממנו להעיד, כלומר אינו חייב לבוא להעיד מעצמו, וכן לא תעמוד על דם רעך, רק כאשר קיימת חיישה, ראיה או שמיעה, מתחיל החיוב, אבל אם אני יושב בבית אני לא צריך לחפש אנשים בסכנה
כלומר כאשר אני מזהה את עצמי עם האומה המקבל את התורה במעמד הר סיני, אני כחלק מהציבור חייב לשמור את עצמי מלהינזק. אפילו נזק שכלי. ואפשר כיחיד אין לי חובה כזו, לשמור על עצמי בעולמי הפרטי
יומא - איגרת התניא
נמצאנו למדים שאמנם אין כפרה בלא תשובה, אך עצם החיבור לכלל ישראל הרי הוא כתשובה. בלשון הראי"ה (אורות התשובה יז, ב):
"הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה".
[נראה לי שהגרי״ד סובר שסוג הכפרה ליחיד דומה, כלומר יחיד שחטאה, ומתכפר על ידי השעיר המשתלח, זה כמו יחיד שעשה תשובה...ועוד הגרי״ד אומר שצריך אמונה בכנסת ישראל, ואין פעולה לחיבור לאומה, אלא רק אמונה שכנסת ישראל קיימת, נצח ישראל. ולכן הגרי״ד ממשיך ואומר שהוא כועס על יהודי ארץ ישראל האומרים שאין קיום ליהדות הגלות (בארה״ב), שאמירה זו לטעמו של הגרי״ד מעיד על חוסר אמונה בכנסת ישראל]
נזקי שכנים
נזקי אש
שני המימדים מצד אחד רב אשי גרמא בניזיקין פטור ומצד שני רב יצחק נפחא אשו משום חציו
... קיימות בחינות שונות,..., ואיסור שביתה על הארץ, הארץ שובתת. ואז היא מנסה לראות את היחס בין שתי הבחינות האלו, מתי כל אחד חל. למשל גוי שעובד אדמה יהודית, יהודי שעובד אדמה שאינה שלו, וכדומה...
אני רואה את ההיררכיה, הזהות של האדם מביאה אותו למקום שחל עליו מצווה. אפשר לומר שקדושת האדם הנוצרת מעלה אותו למקום גבוהה ושם חל עליו מצוות. קדושת כהן מחייב מצוות, למשל איסורי עריות שונות, לא ליטמא, לעבוד במקדש. כהן שיש לו מום, אין קדושה זמנית...
כל הדוגמאות, אם נוצרה חיוב חיצוני בעולם שטוחה אני חייב להבין איך היא מתמודדת עם חיובים אחרים, אבל עם נוצר זהות חדש לאדם, העולם החיצוני אינו במחלוקת...
האם סופר יכול למנוע כניסה של תושב?
אז הסופר לא רק שאינו רשאי לעצור כניסה אלא חייב לתחזק את הכניסה
ניצוצות - קיימות, דאגה לפרנסה -- הל׳ ע״ז י״א י״ב
והגמרא הזאת נראה פשוט מחזק את האמירה שקיימות במרחב הפרטי שונה והיא דנה במעשי, וכמותי, במשאבים לעומת המשך הגמרא הדנה במרחב הציבורי ושם אין מדד לסיבתיות למשאבים.
פעולה ציבורית או פרטית - חייב באחריות או לא - המציל את חברו בממון חברו, חייב
והשאלה היא כאשר אני פועל כישות ובזהות חברתית (דוד המלך הוא דוגמא קיצונית, אבל כל פועלת ציבור) אין מקום לחייב ממון. אז השאלה היא כאשר הצלתי מישהו בממון של אחרים, האם פעלתי כישות ציבורית או פרטית.
כבוד מלך וכבוד העם
יש מעשים שפוקדים את העם, המנחיכים את הפרט, אף על פי שהם מעשי העם
Comments
Post a Comment